נפתח בהודעה מרעישה, ממש היסטוריה: הלילה התרחש מפגש הופס הראשון מחוץ לגבולות ישראל! מ. השור הצטרף אליי לצפייה משותפת במשחק בפאב, כשכל אחד מאיתנו מביא עוד שחקן חיזוק לשולחן עמוס הבירה. היה נחמד לפגוש סוף סוף את השור שמאחורי המקלדת, ולהנות מחברתו של חבר מהקהילה שנדבק אף הוא באותה אהבה בלתי מוסברת ולא רציונלית לכדור הכתום.

אז חוץ מאותו מפגש, מה בעצם היה לנו שם? יצאתי מהפאב בתחושה שאין לי בעצם על מה לכתוב. מה, שום דבר מעניין לא קרה במשחק הזה? אין לך משהו מעניין לחדש או להדגים? אין, הרגשתי ריק. ואז, תוך כדי הליכה במדרחוב שנשטף בגשם, זה היכה בי – אין לך מה להגיד כי שום דבר לא קרה! כלומר, לא ממש שום דבר, אבל שום דבר חדש לא קרה. ובאמת, ככל שהרהרתי בזה, הבנתי שלמעשה ראיתי את המשכו הישיר של משחק 3. זה בהחלט מסביר את חוסר המתח בו הייתי שרוי (זה, והבירה כנראה…), ואת חוסר היכולת שלי לראות משהו חדש. אז מה בעצם היה לנו פה? זה היה המשחק הראשון שניתן באמת להתאכזב ממנו, כי לא ראינו את ההתאמות הנדרשות מהקבוצה שנדרשה לעשות אותן.

לא ראינו את מיאמי מוצאת פתרון ל"משחק היצירה" של הספרס, בו דיאו מהווה עוד איום שלא היה בחמישייה שפתחה בטקסס.

לא ראינו משהו חדש בהתקפה של מיאמי (מלבד בהתחלה אז הם התמסרו ממש יפה כמו הספרס).

לא ראינו את וייד מנצל מיסמצ'ים או את בוש אגרסיבי.

אבל מעל הכל – לא ראינו את ספולסטרה מבריק עם שינוי מפתיע שיגרום ליריבה לחשוב. יותר מהכל, ההפסד הזה היה הפסד של מאמן, שהיה יכול (סתם בשליפה עכשיו) אולי לשנות חמישייה כמו שפופ עשה בהצלחה, או אולי להוציא את ביזלי מהנפטלין. זו הפעם הראשונה בסידרה שאני רואה אותו למעשה קופא, וזה היה מאוד מאכזב.

מה אגב בכל זאת השתנה ממשחק 3? פופ הבין היטב (וגם אמר את זה) שאחוזי הקליעה האלו לא ישוחזרו, ובצדק אמר שצריך לשים דגש על הגנה יותר חזקה במשחק הבא. אמר ועשה – את המשחק הזה הספרס ניצחו בהגנה לא פחות מבהתקפה, עם 36 נקודות שספגו עד ההפסקה, ו-57 אחרי שלושה רבעים. הספרס החליטו שאין סלים קלים, וגם עצרו בחוכמה מתפרצות בעזרת עבירות מוקדמות. הם לא ויתרו על אף פוזשן הגנתי והמשיכו להיות אגרסיביים גם במחיר של פאולים. יותר מהכל – ראית בשפת גוף שלהם שהם לא מוותרים, ולא עוצרים לנוח כמו שעשו במשחק הקודם ואיפשרו את החזרה ליתרון 7. הפעם מיאמי, בבואם לעשות את הקאמבק המסורתי, נתקלו בקבוצה נחושה שמשחקת בשיא האינטנסיביות פוזשן אחרי פוזשן, ללא התחשבות בתוצאה או בזמן. זו בדיוק הנחישות שהוציאה למיאמי את הרוח מהמפרשים והבהירה שהיום אין להם סיכוי.

אז מה הלאה – הרבה תלוי בהתאמות הספולסטריות, אבל יותר מכך זה תלוי לדעתי ב-mind set של שחקני הספרס. אם הם יבואו מפוקסים ועם אותה רמת אנרגיה בהגנה, אז יהיה למיאמי קשה מאוד. זה מצחיק שבתחילת הסידרה ובמהלכה חשבתי שמיאמי היא הקבוצה החסונה יותר מנטלית, עם אמונה ויכולות לחזור גם מפיגור גדול. והנה עתה – אני מאמין שאם הספרס ימשיכו לטחון באינטנסיביות בלי להסתכל על זמן ותוצאה, הם ינצחו. סייג אחד חייבים להוסיף – מיאמי בכל זאת הראתה שיש לה הילוך הגנתי שמקשה מאוד על הספרס. אם נראה את ההילוך הזה לאורך זמן ולא רק לדקות בודדות, אז ניצחון בחוץ הוא אפשרי, ומשם – הכל אפשרי.

נסיים במזל טוב לטימי על שיאיו שהשיג הלילה, עם עוד דאבל דאבל ששבר את השיא של מג'יק, וכן שיא הדקות של ג'באר שנשבר. כל הכבוד!